Where is God to be found? In the place where He is given entry.

Menachem Mendel of Kotzk



Last changes

New members


Found error in text? Please select it and press CTRL-ENTER

Система Orphus

יהדות ספרד

יהדות ספרד היא יהדות עתיקה, אשר החל מהמאה התשיעית ועד המאה השלוש-עשרה לספירה, בתקופה הנקראת תור הזהב, תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית של יהודי ספרד, היוותה את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של יהודי העולם. לאחר גירוש ספרד, ב-1492, היגרו היהודים לפורטוגל (אשר גם ממנה חלקם היגרו שנים לאחר מכן), לאימפריה העות'מאנית, לצפון אפריקה ולאיטליה. בולטותם של המהגרים, הן בכמות והן באיכות, השפיעה רבות על הקהילות היהודיות אליהן היגרו. אחת ההשלכות לכך היא, למשל, התבססותו של נוסח התפילה הספרדי בקרב חלקים רבים מיהודי ארצות האסלאם, ויצירה, במהלך השנים, של זהות דתית-הלכתית משותפת ליהודי ארצות האסלאם, שנקראו, לעתים, ספרדים או יהדות ספרד, זאת בהנגדה ליהדות אשכנז. במדינת ישראל עולי ארצות האסלאם וכן צאצאי מגורשי ספרד שאינם מארצות האסלאם, נקראים ספרדים. הראשונים נקראים בנוסף גם מזרחים.

Contents

היסטוריה מוקדמת

מסורות על יישוב יהודי בחצי האי הפירינאי, מספרות כי כבר בתחילת ימי בית ראשון התיישבו יהודים בספרד. היהודים בספרד נהגו להראות את קברו של אדונירם, גובה המס של שלמה המלך, שלפי האגדה נהרג בספרד, בעיר סגונט. המסורות סיפרו גם כי העיר טולדו, שכינויה העברי היה "טוליטולא" נבנתה בידי גולי יהודה לאחר חורבן בית ראשון. משפחת אברבנאל, מהמשפחות המיוחסות והוותיקות בספרד, התייחסה לגזע דוד המלך ולפי מסורת משפחתית באה לספרד עוד לפני חורבן בית שני.

התיעוד הארכאולוגי מועט: נמצאה מצבה מהמאה ה-3 לספירה, עליה שם של נערה יהודיה, מצבה אחרת מטורטוסה מהמאה ה-4, וכן תבליט מבית כנסת באלש. כמו כן, נמצאה בטרגונה מצבה בשלוש שפות: עברית, לטינית ויוונית. הידיעה ההיסטורית הברורה הראשונה על יישוב יהודי בספרד היא משנת 306 לספירה. בשנה זו התכנסה בגרנדה, אנדלוסיה ועידה כנסייתית בראשות הבישוף מקורדובה, וקיבלה שורת החלטות, ובהם ארבע החלטות הנוגעות להפרדה בין יהודים ונוצרים[1]. מאוחר יותר, בשנת 418, נערכו באיים הבלאריים פרעות ביהודים.

היישוב היהודי בספרד גדל תחת השלטון הרומי, בו התיישבו יהודים בעיקר בערי החוף המזרחי ובערים הדרומיות. יש ידיעות על קשרים בין יהודים לנוצרים ועל חקלאים יהודים. אך בחודש מאי 589 קיבל המלך הויזיגוטי ריקרד הראשון את הנצרות הקתולית, ונאסר על היהודים לכהן במשרות צבוריות שמקנות לנושאיהם אפשרות להעניש נוצרים, נאסרו נשואי תערובת, ונאסר לגייר עבדים. תקנות אלו הוחלו בראשית המאה ה-7 גם נגד מומרים יהודים.

בשנת 613 הוציא המלך סיסיבוט צו האוסר על יהודים להתגורר בספרד. יהודים רבים עזבו את ספרד לצרפת הסמוכה ולארצות צפון-אפריקה, ויהודים רבים נאנסו להתנצר למראית עין. בימי המלך סוינטילה שבו מרבית המתנצרים ליהדותם, אך בשנת 633 גזר סיסינט כי מותר ליהודים להתגורר בספרד, אך המתנצרים בכפייה אסורים לשוב ליהדות. בשנים אלו נרדפו המתנצרים עד חורמה ונגזרו עליהם גזרות חדשות לבקרים על מנת לפקח שלא ישובו ליהדותם. בשנת 681 גזר המלך ארוויג איסור מוחלט על קיום הדת היהודית בפרהסיה. יהודים רבים נטשו את ספרד, וחברו למוסלמים בצפון אפריקה שהתכוננו לכיבוש חצי האי הפירינאי.



מתור הזהב לגירוש ספרד

ביולי 711 כבשו המוסלמים את מרבית ספרד, ואז החלה תקופה המכונה תור הזהב של יהדות ספרד, היהודים סייעו לפולשים המוסלמים ובמספר מקרים פתחו את השערים של הערים הנוצריות שעליהם המוסלמים צרו וכשהמוסלמים כבשו עיר היהודים התגייסו לצבא המוסלמי ושימושו כחיל מצב תחת ההנהגה המוסלמית, דבר זה היה חשוב ביותר מכיוון שזה אפשר לכוח הפלישה המצומצם לחסוך בכוחותיו וכך להמשיך במסעי הכיבושים. בתקופה זו החלה רווחה ליישוב היהודי, היהודים מילאו תפקידי מפתח וחוו תקופה של פריחה ושגשוג רוחני דתי ותרבותי. עוד בעצם ימי הכיבוש מילאו היהודים תפקיד חשוב והיו מתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים גם הפקידו בידי היהודים מבצרים לשמירה. מדינאים ומלומדים יהודים פעלו בחצרות השליטים המוסלמים. כך תפש רבי חסדאי אבן שפרוט עמדה רבת השפעה בחצר הח'ליף בקורדובה (המאה ה-10), ורבי שמואל הנגיד התבסס בגרנדה (מחצית המאה ה-11). תקופת "תור הזהב" העמידה רבנים ואנשי רוח, הן בלימודי קודש והן בפילוסופיה, בשירה ובדקדוק. הפילוסופיה היהודית נסתה לגשר בין המסורת וההגיון, כשהיא מושפעת מהפילוסופיה היונית ומהעולם המוסלמי. כמו כן עסקו היהודים בתורת הסוד היהודית-הקבלה. תקופה זו התאפיינה גם ביוצרים, משוררים והוגים יהודיים חשובים רבים כמו רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי משה אבן עזרא, רבי שמואל הנגיד, רבי מנחם בן סרוק, רבי יונה אבן ג'נאח, ובמיוחד הרמב"ם, שהשפעתו על יהדות ספרד הייתה מכרעת.

תור הזהב ליהדות ספרד הגיע לקצו בסוף המאה ה-11, משנכבשה ספרד בידי המורביטון והאל-מוואחידון הקנאים, בעטיים נמלטו יהודים רבים אל הנסיכויות הנוצריות.

עם תחילת הרקונקיסטה, כיבושה מחדש של צפון ספרד על ידי הנוצרים, החלה הדרדרות במעמדם של היהודים. אולם המלכויות הנוצריות בצפון נזקקו לשרותי היהודים במלחמותיהם וסמכו עליהם את נאמנותם. כך ישבו רבים מהם על קרקע באזורי הספר. הכנסייה תבעה אמנם להחמיר עם היהודים, אך כל עוד השליטים היו זקוקים לשרותם, לא הקפידו בבצוע ההגבלות. במאות ה-12 וה-13 שגשגו הישיבות בספרד, ומרכז הכובד של הישיבות באירופה עבר מצרפת לספרד. התפרסמו במיוחד בתקופה זאת רבי משה בן נחמן, רבי שלמה בן אדרת, רבי יונה גירונדי, ורבים נוספים.

במאה ה-13 התחדשו עלילות הדם, במקומות אחדים הונהג אות הקלון, ועל יהודים נאסר לשמש במשרות מטעם המדינה. נכפו על היהודים ויכוחים פומביים עם כמרים נוצריים, כן נפסלו היהודים מלשמש עדים במשפט. עם זאת העניקו הממלכות הנוצריות ליהודים הגנה ואפשרו להם לקים אוטונומיה פנימית. בקיץ 1391 התחוללו בספרד פרעות כנגד היהודים המכונות גזירות קנ"א. פרעות אלו התחילו להתפרץ בסביליה ומשם התפשטו לשאר חלקי הארץ. רבים מתו על קדוש השם, בסרבם להמיר את דתם. רבים אחרים המירו את דתם למראית עין, ויש שברחו לצפון-אפריקה. רב המומרים שמרו בסתר על יהדותם (הם נקראו "אנוסים") ונרדפו בשל כך על ידי האינקוויזיציה שהוקמה ב־1 בינואר 1481, שגרמה לפגיעה קשה בחייהם של היהודים. רבים אולצו להמיר את דתם בפומבי, לאחר שאיימו להוציאם להורג אם יסרבו. בפרעות חלה אמנם רגיעה, אך המצב לא חזר לקדמותו. נגזרו עליהם גזרות ונקבעו הגבלות על משרות שבהן מותר ליהודים להחזיק. הם נאלצו לעמוד בוויכוחים דתיים פומביים, וכן אסר השלטון על היהודים להתרועע עם האנוסים. בשנת 1492 גורשו היהודים מספרד. כ-200,000 יהודים נאלצו לעזוב בחפזה את הארץ. קיימת מסורת שבעקבות הגירוש גזרו מגורשי ספרד חרם שלא לשוב לספרד, אך עם חלוף השנים התעמם זכר המכה. את האנוסים שנותרו בספרד, המשיכה לרדוף האינקוויזיציה, רבים מהם הצליחו לצאת במשך הזמן מהארץ, ואף לשוב בגלוי ליהדות. בשנת 1802 הוציא קרלוס הרביעי מלך ספרד צו המחדש את גירוש היהודים.


צאצאי מגורשי ספרד

לאחר גירוש ספרד נפוצו יהודי ספרד ברחבי העולם. הם הקימו קהילות יהודיות חדשות ומשגשגות ברחבי האימפריה העות'מאנית (כולל בארץ ישראל), בצפון אפריקה, בהולנד, באיטליה ובמקומות נוספים, והשפיעו השפעה רבה על מקומות ישובם. כדוגמה ניתן לציין את ברוך שפינוזה, דונה גרציה נשיא, דון יוסף נשיא, והרב יצחק אברבנאל ממשפחת האצולה אברבנאל שעבר לאיטליה. כיום נמצאים יהודים שמקורם מחבל ארץ זה בעיקר בארצות הבלקן, במדינת ישראל (בעיקר יוצאי צפון אפריקה והבלקן המהווים את רובם של צאצאי המגורשים מספרד) ובשאר ארצות אירופה (כגון צרפת, הולנד, איטליה וכו'). בארץ ישראל נהגו לקרוא לצאצאי המגורשים ס"ט (ספרדים טהורים) או ספניולים, זאת כדי להבדיל מאלה הנקראים ספרדים, שאינם ממגורשי ספרד.


שמות משפחה

כיום נמצא שמות משפחה יהודיים המצביעים על כך ששורשי המשפחה מגיעים עד ליהודים ממגורשי ספרד. למשל, שמות משפחה עבריים, שלא עוברתו והיו במשפחות עוד בטרם עלייתם לארץ ישראל (עובדיה, קמחי, כספי, צדקה, מימון, שמש, חורש), שמות משפחה ספרדיים (בֶטיטו‏-Betito,ניניו, דה שפינוזה, ד'יזרעאלי, קלדרון) ושמות על שם ערים ספרדיות (סביליה, טולדנו, קורדובה, קסלסי). מאפיינים נוספים של צאצאי מגורשי ספרד הם, לעתים קרובות, ידיעת שפת הלדינו ובקריאת שמות פרטיים ספרדיים, כגון, ז'אק, פרסיאדו, סניורה, איזו, קומפרדה, מואיז.

צאצאי מגורשי ספרד שהתחתנו בארצות הבלקן, נרשם אצלם בכתובה, שהם שייכים לעדה הקסטליאנית.


יהדות ספרד (העידן המודרני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לאחר גירוש ספרד, בשנת 1492 (אחרוני היהודים יצאו בסוף חודש יולי), קיימת מסורת שמגורשי ספרד גזרו חרם שלא לשוב לספרד, למרות שאין לכך עדות בכתב ממקור ברור [1]. בשנת 1869 בוטל הצו שהוציאו פרננדו השני מלך ארגון ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ביום 14 במרץ 1492 וישיבת יהודים בספרד הפכה לאפשרית מבחינה חוקית ובזרם דק החלו יהודים להגיע ולהתיישב בה[2].

בימי מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לספרד פליטים מארץ ישראל. ב-1917 נתנה רשות להקים בית כנסת במדריד, וב-1924 התקבל חוק, שהעניק אזרחות לכל היהודים ממוצא ספרדי (החוק היה מכוון בעיקר לארצות הבלקן). אך מספר היהודים בספרד היה קטן ביותר והרב חיים אלעזר שפירא כתב בשנת תרל"א (1931) שאין בה אפילו בית קברות יהודי. בשנים 1936-1931 הגיעו לספרד פליטים יהודיים מגרמניה, ובמלחמת העולם השנייה פתח פרנקו את שערי ארצו בפני ניצולים יהודיים מארצות הבלקן, ואף לפליטים מהולנד, מצרפת ומבלגיה.

אחרי המלחמה חודשו קהילות מדריד וברצלונה. עוד ב-1941 נוסד בהן מכון לחקר היהדות והמזרח הקרוב, ולצדו, בשנת 1959, מכון לחקר היהדות הספרדית. חסידי אומות העולם ג'ורג'ו פרלסקה ו אנחל סאנס בריס, שהצילו כ-4,000 מיהודי הונגריה, הנפיקו ל-2,750 מתוכם ויזות לספרד. במחצית שנות החמישים השתקעו בספרד יהודים מצפון אפריקה. במדריד החלה פעילות יהודית ענפה, הוקם בית ספר יהודי ומרכז קהילתי, נוסד כתב עת בשם "הקשר", כוננה תנועת צופים. בשנות השבעים של המאה ה-20 היגרו לספרד יהודים אשכנזיים מארגנטינה, שנמלטו משלטון החונטה.

בשנת 1964 התקימו דיונים בדרג ממשלתי על נושא יהדות ספרד. פרנקו הורה להקים מוזיאון לתרבות יהודי ספרד בבית הכנסת בטולדו. בשנת 1968 הכיר השלטון רשמית בארגון הקהילות היהודיות, וכן הוכרה חוקת 1869 באשר לבטול צו הגירוש.

כיום יש בספרד 48,000 יהודים, מרביתם במדריד ובברצלונה. במדריד יש כיום 3 בתי כנסת, הגדול שביניהם ברחוב Balmes 3 ובית הקהילה היהודית נמצא ברחוב Avenir 24. הקשרים עם ישראל לפי שעה הם במישור התרבותי והמסחרי.






The article is about these places: Spain

This information is published under GNU Free Document License (GFDL).
You should be logged in, in order to edit this article.

Discussion

No comments

Please log in / register, to leave a comment