סיפר על דובובו מבוסס על פורום

  חנה גונן כותבת שסבתה שרד את הפוגרומים של דובובו. היא מוסיפה שבספריתה ישנו ספר "מגילת דובובו" שמספר על איך השטטל ושמד כליל ע"י מבצעי הפוגרום. אותו מידע ניתן ע"י המשתמשת בשם "דזירה". היא מספרת שאת "מגילת דובובו" היא מצאה בחנות ספרים של איתמר ביישוב צרופה ושייתכן שבחנות יש עוד ספרים על דובובו. אבא של חנה גונן, יוסי הלחמי, מביא את המקורות הבאים על השטטל:

1.    "מגילת דובובה" - מאת רחל פייגנברג, הוצאת "לעם", תל-אביב, ת"ש ,1940, 159 עמודים. בספר - הקדמה על תולדות עיירה מהקמתה בשנת 1779, מצב היהודים במלחמת העולם הראשונה ואחריה, תיאור מדויק ומצמרר של הפוגרומים והשמדת היישוב היהודי.

2.   זיכרונות ילדות של הסופר הנודע, בן העיירה (בנו של הרב) מיכה יוסף ברדיצ´בסקי.

3.   זיכרונות של צבי כשדאי (קוזודוי). "רשומות", כרך ד´, הוצארת :דביר",תל-אביב, תרפ"ו, 1925, עמ´ 230-216.

4.   זיכרונות של סבתה של חנה גונן, על הפוגרום שחוותה בדובובה.

הוא מוסיף שחלק מיהודי העיר עברו לאודסה, אך לא כולם, חלק היגר לאמריקה וחלק עלה לארץ-ישראל. באודסה ניסה משה שוורצמן - משה עושה האופנים - האיש שניסה בכל כוחו הדל להציל את בני עיירתו ולא הצליח, לקומם את הקהילה וגם פה נכשל. הוא גם מספר שאביו של מיכה יוסף, הרב משה אהרון ברדיצ´בסקי הומת במיתה מבזה ונקבר קבורת חמור בידי מרצחיו, וזה השפיע על מותו בלא עת של אחד מגדולי הסופרים יהודיים בזמננו.  דזירה  מוסיפה שצאצאי משפחת ברדיצ´בסקי גרים היום בקיבוץ אפיקים. היא גם מספרת שסבתה מבית משפחת קמינסקי היתה בת 6 ואחרי הפוגרום עברה לגור באודיסה. לאבא שלה היתה טחנת קמח בדובובה. בפורום גם מספרים שאחרי הפוגרומים לא נשאר אף יהודי במקום – אלה ששרדו נמלטו. בערך בשנת 2000

שם המקום שונה לדובובה.