ביוגרפיה של אבא קובנר

אבא קובנר (בכתיב יידי: קאָוונער; 14 במרץ 1918, סבסטופול, חצי האי קרים – 25 בספטמבר 1987, ישראל), משורר עברי, מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה, מראשי חבורת "הנוקמים", שניסתה לנקום בנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, קצין התרבות של חטיבת "חטיבת גבעתי" במלחמת העצמאות, וממקימי בית התפוצות.

חייו--

קובנר נולד בשנת 1918 בעיר הנמל סבסטופול, בחצי האי קרים שבאוקראינה. בעיר וילנה למד בגימנסיה העברית "תרבות", והיה ממנהיגי תנועת "השומר הצעיר" בעיר יחד עם בן דודו, בר קובנר (לימים מאיר וילנר) ואסתר נוביק (לימים אסתר וילנסקה), ואחר כך גם ממנהיגי התנועה בליטא ופולין. קובנר למד, אך לא סיים את חוק לימודיו, בסמינר למורים ובאקדמיה לאמנויות שליד אוניברסיטת וילנה. קובנר התכונן לעלות לארץ ישראל עם חבריו, אך בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין וליטא, נשאר שם.

עם כיבוש וילנה על ידי הנאצים הוא הסתתר במנזר שבפרברי העיר. אחר כך היה בין מקימי המחתרת הלוחמת, אך משאפסו הסיכויים להלחם במרד כללי, יצא אל היערות שבסביבת וילנה והצטרף עם חבריו לתנועת הפרטיזנים היהודיים.

לאחר שנודע לקובנר על רצח העם היהודי, הוא קרא באספת התנועות החלוציות בווילנה את הכרוז:

"היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, ואולם, התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!".

בינואר 1942 הוקם בגטו וילנה ארגון פפא"ו (FPO) - ארגון הפרטיזנים המאוחד, ולאחר שמפקדו הראשון של הארגון, יצחק ויטנברג, נפל לידי הנאצים, התמנה קובנר למפקד הארגון.

לאחר המלחמה היה בין מארגני תנועת "הבריחה", וגם הקים עם חבריו את הארגון "הנוקמים". הגיע לארץ ישראל בסוף 1945 כדי להשיג חומרי לחימה לארגון (כשבינתיים משמש סגנו יצחק אבידב (רייכמן) כמפקד "הנוקמים") אך נתפס ונעצר על ידי הבריטים. ישב כמה חודשים במאסר, קודם בקהיר שבמצרים, ואחר כך הועבר לכלא ה"קישלה" בירושלים העתיקה. בתום מאסרו הצטרף עם קבוצה מחבריו לקיבוץ עין החורש, שבו היה חבר עד יום מותו.

בראשית מלחמת הקוממיות גייס אותו שמעון אבידן, מפקד חטיבת "גבעתי" לתפקיד קצין התרבות, ה"פוליטרוק", של החטיבה. עשה עם החטיבה את דרך הקרבות הארוכה והקשה שלה עד תום המלחמה. התפרסם בשנות המלחמה בעיקר בשל "הדפים הקרביים" שכתב. אלה היו חיבורים תוקפניים ולא סלחניים, ברוח דפי הקרב של הצבא האדום. חברי קיבוץ ניצנים נפגעו מאוד מן הדפים שנגעו לנפילת קיבוצם, ולא סלחו לקובנר על כתיבתם עד יומו האחרון.

במאי 1961 העיד מטעם התביעה במשפט אייכמן, ועדותו הותירה רושם עז.

אבא קובנר נפטר ביום השני של ראש השנה תשמ"ח, 25 בספטמבר 1987. נקבר בקיבוצו עין החורש שבעמק חפר.

בנו הוא הצייר מיכאל קובנר.

כתיבתו--

אבא קובנר הוא מן המשוררים העבריים הגדולים של התקופה. הוא החל בכתיבת שירים ביידיש ושירים קצרים בעברית, שכמה מהם עוד נדפסו לפני ובעת המלחמה, בהיותו בווילנה. בתקופת המאסר שלו במצרים חל מהפך עמוק בשירתו, והוא החל בכתיבת הפואמות הארוכות שלו, שלימים הפכו לתרומתו העיקרית לשירה העברית של הדור, ולגולת הכותרת של יצירתו.

הפואמה הראשונה שלו, "עד לא אור", 1947, מספרת את סיפורו של הגטו הנצור לפני ההשמדה. הפואמה השנייה שלו, "פרידה מהדרום", 1949, היא סיפורה של חטיבת גבעתי והמלחמה בדרום הארץ במלחמת השחרור. יש החושבים את היצירה הזו לטובה מבין היצירות שכתב.

בראשית שנות החמישים ניסה את כוחו בכתיבת פרוזה, והוציא לאור שניים מתוך שלושה כרכים מתוכננים של יצירה משולשת גדולה. ספר הפרוזה נקרא "פנים אל פנים", והוא כולל שני כרכים, "שעת האפס" ו"הצומת". בשנת 1961 נדפסה הפואמה שלו "אדמת החול", ובה נתן את רשמי ביקורו בברזיל הפאגאנית.

בשנות השישים והשבעים פרסם גם את שירתו הלירית, שמרביתה כונסה בשני הספרים "מכל האהבות", ו"תצפיות". לאחר מכן מיעט בכתיבת שירה לירית וחזר לכתיבת הפואמות הגדולות. כמה מיצירותיו, "חופה במדבר", "אחותי קטנה" תורגמו גם לאנגלית. בשנת 1970 זכה בפרס ישראל לשירה.

מורשתו--

אבא קובנר היה ממייסדי "מורשת", בית עדות על-שם מרדכי אנילביץ', היה יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים, ועיצב את תוכנו של בית התפוצות בתל־אביב.

כל כרכי שירתו של קובנר יצאו בהוצאת "מוסד ביאליק", בעריכתו של דן מירון.

על שמו של אבא קובנר נקראו רחובות בערים תל אביב וכפר סבא.

ספרי שירתו--

• כל שירי אבא קובנר, כרכים א' עד ה', בעריכת דן מירון, הוצאת מוסד ביאליק.
• אדמת החול, פואמה, צייר יוסל ברגנר, מרחביה, 1961.
• אחותי קטנה, פואמה, מרחביה, תשכ"ז 1967.
• אל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תש"ם 1980.
• חופה במדבר, פואמה, מרחביה, 1970 תש"ל.
• להקת הקצב מופיעה על הר גריזים, פואמה, תל אביב, תשל"ב 1972.
• מכל האהבות, שירים, מרחביה, תש"ל 1970.
• סלון קטרינג, פואמה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987.
• עד-לא-אור, פואמה פרטיזנית, מרחביה, ספרית פועלים, 1947.
• פרידה מהדרום, פואמה המוקדשת ל"חטיבה היה שמה גבעתי", ספרית פועלים, 1949.
• שירת רוזה, ספרית פועלים, תל אביב, 1987.
• תצפיות, שירים, ספרית פועלים, תל אביב, 1977.

ספרי הפרוזה והעיון שלו--

• פנים אל פנים, שני כרכים הצומת, ושעת האפס, ספרית פועלים תל אביב, 1953 עד 1955.
• מגילות העדות, עורך ומביא לאור שלום לוריא, מוסד ביאליק, ירושלים, 1993.
• לעכב את הקריעה, מבחר מסות ומאמרים, ערך מוקי צור, עם עובד, תל אביב, תשנ'ח 1998.
• על הגשר הצר, מבחר מנאומיו ודבריו שבעל פה, ספרית פועלים, תל אביב, 1981.

תרגומיו משירת יידיש--

אבא קובנר תרגם את שירו הידוע של אברהם סוצקבר "אחי התאום", השיר נדפס בעיתון "דבר".

וכן תרגם שניים משיריה של מרים אולינובר, מתוך ספרה "דער באבעס אוצר", האוצר של סבתא.

מקור: ויקיפדיה