גלות וגאולה

אמר ר' חמא בר חנינא: מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש להחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה, ויעמדו בבכיה, ויתחננו למשה ויאמרו לו: משה עמוד בתפילה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזרה (סוטה י"ד)

מדרש מקסים ומרגש זה קשה מאד להבנה, והסתום בו מרובה על הגלוי. השאלה הנוקבת ביותר העולה מן המדרש היא, איך ייתכן כי גם אם חוזרים בהם ישראל די הצורך ובאים בבכייה ובתחנונים בפני הקב"ה על ביטול הגלות, הוא לא מבטלה? וכי הכל קבוע מראש? קצרה היריעה מלעסוק במאמר זה בשאלת חופש הבחירה המתבקשת כאן כל כך, אולם נראה מן המדרש כאילו הבורא "חפץ" ממש בגלות ישראל, עד כדי כך שהסתיר את קברו של משה שלא תתבטל הגזירה בזכות צדקתו.

סוף מעשה במחשבה תחילה

בכדי לנסות ולענות על שאלה מורכבת זו, צריכים אנו תחילה לבאר מהי מטרת הגלות ומהי סיבתה.

הודיעונו חז"ל כי השגחת הבורא ית' הינה מטרתית כאמור, "סוף מעשה במחשבה תחילה". עוד הוסיפו כי תכלית הבריאה היא להביא את כל האנושות לדרגת הדביקות המלאה עם הבורא ית', הרגשתו והשגתו, ככתוב, "ולא ילמדו עוד איש אל אחיו ואיש אל רעהו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא(.

הראי"ה קוק זצ"ל אמר, כי "ראוי היה שהקדושה תהיה על כל האדם, שהרי קשר האדם עם ה' הוא למעלה מכל עם. אולם הקלקולים שבאדם השכיחו את הקדושה, ויצירה חדשה נעשתה בישראל, שדווקא ממקורה כל קודש יימשך".

אמרה זו מתארת את השתלשלותה של ההתפתחות האנושית. הנה מצויים בתהליך התפתחות זה שלושה שלבים, אבארם להלן אחד לאחד:

שלב א': החסד, כזהות האומה הישראלית
בשלב הראשון מתוך כלל האנושות (ולייתר הדיוק מתוך קבוצת האנשים היושבת בעמק שנאר), זרח לו ניצוצו של אברהם, שהיה אב לאומה הישראלית. הוא גילה את הדרך בה ראוי האדם להשיג את הבורא ית' ולהגיע לייחוד השלם עמו.

דרך זו כרוכה במיאוס האהבה העצמית הטבועה בנברא, שעל ידי תיקונה, מגיע האדם לאהבת זולתו ולערבות עם רעהו ? דהיינו הופך עצמו לחפץ בטוב האלוקי. זו הדרך שיסד אברהם הקרויה "דרך החסדים".

"המבדיל בין ישראל לעמים הוא אור החסד. העולם יודע רק את עצמו, את הנאתו הגסה, ואפילו ההנאות הרוחניות הן רק כמשרתות לו. ישראל מטבע נשמתו, חפץ בטוב האלוקי, להיות טוב ? לכול". (מאמרות הרב הראי"ה קוק, תלחש לי סוד ההויה)

שלב ב': לא גלו ישראל מארצם אלא בכדי לצרף בהם את אומות העולם
שלב השני של ההתפתחות האנושית חל דווקא מתוקף הערבוב המחויב בין ישראל לאומות העולם, כי לא היה שום אפשרות להביא את העמים לסוד השגת הבורא מתוך טבעם האגואיסטי. והוא סוד המדרש כי בטרם נתן הקב"ה את התורה לישראל הקדים ושאל את שבעים אומות העולם ולא רצו לקבלה. "כלומר שהיו שקועים בזוהמת האהבה העצמית עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף ואלו בגזל וכדומה, עד שלא היה אפשר להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים לפרוש מאהבה העצמית" (בעל הסולם, מאמר הערבות).

ומשגלו ישראל, התערבבו עם אומות העולם והורישו מן הניצוץ האלוקי הטבוע בהם לאותן האומות, וגם ספגו מן הרצונות האגואיסטיים של אומות העולם. כך הגיעה האנשות למצב בו היא מוכנה ומזומנת לתחילתו של תהליך התיקון המלא, כדברי הכתוב "וכל בני בשר יקראו בשמך וכו' ".

שלב ג': תיקון האנושות מתחיל בנו
לפי רבים מחכמים בני דורנו, אנו חיים ב"ימות המשיח", תקופה בה מתחיל התיקון העצמאי של הבריאה, מרצונה ומבחירתה החופשי. האדם הראוי להתעלות מעל טבעו האגואיסטי מטפס מעלה מעלה, מעבר לדרגות הסתרת הבורא, עד הגיעו לגמר תיקונו הפרטי.
תהליך זה מתחיל בישראל דווקא! שהרי כבר היו במצב של גילוי מטרם הגלות, לכן הם הנדרשים לתקן את טבע "אומות העולם" שרכשו בתפוצתם, ולהגיע אל הערבות ההדדית והאהבה, כשם שהיו מקדם.

זמן האר"י - תום הגלות

במאמר ק"ב בספר שמעתי, אומר בעל הסוולם כי "האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף, לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא". על ידי הפירוש לספר הזהר מכין האר"י את הדורות הבאים להגיע לתיקונם. האר"י מסמל את סוף עידן הגלות ותחילתה של הגאולה.

"משיח בן יוסף מגלה את חשיבות ישראל לבדם, אך תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת לקרוא בשם ה', על כן "עתיד משיח בן יוסף ליהרג" וימלוך משיח בן דוד". (מאמרות הרב הראי"ה קוק, תלחש לי סוד ההויה).

אכן זהו השלב הנוכחי והאחרון, בו אנו מצויים כיום. על ידי תיקון עצמי, יזכה ישראל להיות "אור לגויים", להשפיע את גדלות הבורא לאומות העולם, לגלות להם את זיו השכינה.

היענות ישראל לתוכנית אלוקית זו, הסכמה לתיקון עצמי, היא העירבון לקיום האומה, שלומה ושלמותה. התעלמות ממשימה זו מזמינה, הן על הפרט והן על האומה בכללה, דרך ייסורים .
"אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סג'). לא נאמר "בגלל", אלא "בשביל", להביאם להסכמה עם תהליך תיקונם וקיום מחויבותם לאומות העולם.

הודיענו הזוהר הקדוש עיקרון חשוב, כי "כל אדם הוא עולם קטן". וכל מה שדיברה התורה, דיברה על פנימיותו של האדם. הרב ברוך שלום אשלג כותב במאמרו מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה, כך: ויש באדם בחינת "אומות העולם", ויש בו בחינת "ישראל" המבקשת להגיע לאחדות הבורא וידיעתו (ישר-אל). ו"הישראל" שבאדם הוא בגלות תחת שליטת אומות העולם.

והוא סוד המדרש האמור, שבלעדי הגלות, הערבוב עם רצונות אומות העולם שבתוכנו ותיקונם לאחר מכן, לא יכל האדם להגיע לגמר תיקונו. ועוד מוסיף התלמוד ומחזק, "צדקה עשה הקב"ה בישראל, שפיזרן לבין האומות". (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פז') שמתוך כך אפשר את תיקון העולם במלכות שדי.

<ldiv>

---

---