שלמה זולצר

 שלמה זולצר (1890-1804) הדפיס בשנת 1838 בווינה את סדר התפילות לעבודת הקודש של העברים בשם "שיר ציון". במבוא לספר הוא מדגיש את ערכה הרב של המקהלה, 

ו"כדי לתת לזמרת המקהילה את המקום הראוי לה במוסדות של בית הכנסת, חייבות הקהילות היהודיות לעורר ולפתח את החוש למוסיקה ולזמרה". 

תהיה עמדתנו כלפי המוסיקה של זולצר אשר תהיה יבואו אחדים ויצביעו על כך, שהמוסיקה מתפתחת בעקבות המוסיקה של מנדלסון; אולי יצטרפו אל אלה אחדים אשר יסתייגו מהמוסיקה הזאת כיום, כי אין בה חידוש, והמומנטים הספציפיים היהודיים אינם ניכרים בה במידה מספקת. אחת ברור: הודות לשלמה זולצר חדר הצליל האמנותי לבית הכנסת, והודות לפעלו המבורך ניתנה האפשרות לחזנים ולקומפוזיטורים אשר באו אחריו לפתח את המוסיקה הדתית ולהעשיר ביטויה. גם כיום, כבשנת הימסר לידי החזן זולצר תעודת "מורנו" בידי הרב ליאופולד ליב, הננו רשאים לרשום לפנינו את המלים אשר נרשמו בתעודה בידי מעניק התעודה: 

ש'ל'מ'ה'! ל'מדת מ'זמורי ה'כנסת, 
ל'ך, אחי, כל בית יעקב יתן תהילה; 
מ'נגן "שיר ציון"! ניצחת גם בקסת, 
ה'יה ברוך לעד מאת שומע תפילה! 

בזמנו עוררו התפילות של שלמה זולצר התפעלות בכל שומע, וגם פראנץ ליסט הביע התפעלותו מהחזן ומהמקהילה שלו ועד היום הזה יש מנצחי מקהלות העושים כמיטב יכולתם כדי לשמור על המוסיקה האמנותית של זולצר. אחדים מהם משנים בהארמוניה, אחרים מודים שהם הולכים בעקבות חלוץ המוסיקה הדתית היהודית ומשתדלים להישאר נאמנים לנוסח שלו. 160 שנים אחרי הולדתו ניכרים רישומי המוסיקה שלו בבתי כנסת רבים, וכל היסטוריון של המוסיקה היהודית יציע בהערצה את פעלו של החזן-הקומפוזיטור שלמה זולצר. 

החלק הראשון של "שיר ציון" פותח במוסיקה של "קבלת שבת" בת 24 פרקי זמרה. במחלקה "ערבית לשבת" יש 28 פרקי זמרה. וב"שחרית לשבת" רשומים 24 פרקים. אכן יש לזכור, שזולצר הלחין כל פסוק ב"לכה דודי" במוסיקה מיוחדת, וכל פסוק מקבל מספר משלו. כן גם בפרקי זמרה אחרים. 

במבוא להוצאת היובל למלאת 150 שנים להולדתו של זולצר, 1954, כותב אריק ורנר: 

"בראש ובראשונה עלינו לציין את האוניברסאליות. החזן של הקהילה האורתודוקסית ימצא במיצור של זולצר חומר רב ערך לרצ'יטאטיווים לא פחות מאשר החזן של הקהילה הקונסרבטיבית או הרפורמית ימצא בו חומר זמרה לחזן-עם-מקהלה". 

מלים אלה נכתבו בשביל ההוצאה מטעם החברה המטפלת ב"מחזורים של מוסיקה דתית שאזלו". המפעל כשלעצמו חשוב מאוד-מאוד. 

קומפוזיציות דתיות מאת קומפוזיטורים רבים של המאה ה- 19 לא היו יותר בנמצא, והמוסיקולוג נאלץ לנדוד על פני הספריות כדי לעיין במיצורים. אבל לא נחטא לאמת אם נאמר, שלקומפוזיציות רבות מסוג זה יש בעיקר ערך היסטורי. איש לא יעיז להטיל ספק בברכה הרבה הצפונה בעבודתו האמנותית של שלמה זולצר, החזן-הקומפוזיטור-המנצח, נציג היהדות האדוקה במערב אירופה. אבל את הקומפוזיציות שלו אין מרבים לשיר, בכל אופן לא במקורן. מעבדים, משפרים ומשתדלים לכתוב ברוחו, ובכך יש לראות את הישגיו של החזן הדגול. ועל כך יש להצטער, שהשקפותיו על חשיבות המקהילה בשביל התפילה בבית הכנסת לא חדרו עדיין לכל מקום, ובבתי כנסת רבים אין להכיר השפעתו של לוחם המוסיקה הדתית, החזן שלמה זולצר. 

בעקבותיו של זולצר, אבי החזנות במערב אירופה, באו קומפוזיטורים רבים להעשיר את הספרות החזנית בקומפוזיציות למקהילה עם חזן, מהן המבוססות על מוטיוויקה מקובלת - קו אשר בו נקטו החזנים של מזרח אירופה - מהן המתפתחות ברוח המוסיקה האמנותית, במערב אירופה.