אלי כהן

אלי כהן (נולד ב-26 בדצמבר או לפי גרסה אחרת ב-6 בדצמבר 1924; הוצא להורג ב-18 במאי 1965), מרגל ישראלי שפעל בסוריה והוצא להורג לאחר שנתפס. זכור, בישראל ובעולם, כאחד מגדולי המרגלים של ישראל, יש הטוענים שכהן אחראי באופן חלקי לניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים.

רקע כללי

אלי כהן נולד באלכסנדריה שבמצרים. אביו, שאול, הגיע למצרים בהיותו בן שבע, מחאלב שבסוריה. בשנת 1944 הצטרף אלי כהן לתנועה הציונית. ב-1957 עלה לישראל והתגורר בבת ים. הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית באמ"ן ולאחר מכן בהנהלת חשבונות ב"משביר המרכזי", וב-31 באוגוסט 1959 נשא לאשה את נדיה, עולה מעיראק, אחותו של סמי מיכאל.

עבודתו כמרגל

מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-1954 כאשר שכר בשמו דירה במצרים אשר שימשה את חברי חוליית "העסק הביש".

במאי 1960 גויס לאגף המודיעין של צה"ל, והוכשר כמרגל. ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת'אבת' (كامل أمين ثابت). כהן התיידד עם הקהילה הערבית המקומית.

בראשית 1962 עבר לדמשק, ושכר דירה בסמוך למטכ"ל הסורי על מנת לנטר את פעילותו ביתר קלות. הוא בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית, שאיתם טייל ברחבי סוריה. באמצעות קשרים אלה אסף כהן מידע רב, על-פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי, אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטינים. אחת לחצי שנה יצא לנסיעת עסקים לאירופה, שאפשרה לו מפגש עם מפעיליו, וביקור אצל משפחתו בבת ים.

בשנת 1964 הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל"מוסד", כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין.

תפיסתו

בראשית ינואר 1965 חשפו הסורים את זהותו האמיתית בעזרת ציוד מעקב מתקדם מברית המועצות לגילוי שידורי רדיו. במהלך אותו יום הופסקו כל שידורי הרדיו בדמשק, והוא נלכד באמצע שידור של הודעה לישראל, כאשר שתי מכוניות מעקב הצליבו את מקום השידור. חוקריו ניסו ללחוץ עליו שיהפוך לסוכן כפול, כלומר ימשיך בקשר עם ישראל ויעביר מידע כוזב, אך הוא ניצל זאת לשם העברת מסר על לכידתו, בקוד שהוכן מראש לשם כך.

משפטו ותלייתו

ב-24 בינואר הודיעה סוריה רשמית על המעצר. כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות. משפטו נפתח ב-22 בפברואר 1965 בבניין של המטה הכללי הסורי ונערך בדלתיים סגורות. אף פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף בישיבת בית המשפט. מדינת ישראל עשתה מאמצים גדולים להציל את חייו ולשחררו. נשלחו מספר מתווכים לדמשק שהציעו הצעות שונות ובהן כסף, ידיעות על האופוזיציה החתרנית, תרופות ואף ציוד אזרחי רב, אך הסורים סירבו לכל ההצעות.

כחמישה חודשים לאחר שנלכד כהן, בשעות הבוקר המוקדמות של 18 במאי ‭,1965‬ נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. באחת המכוניות, כשהוא נתון תחת שמירה כבדה, ישב כהן, שרק כמה דקות קודם לכן הוער בפתאומיות בתאו שבקומה השלישית של הכלא הצבאי של דמשק. אחרי נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר. למקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה. הרב ניסים אנדיבו-כהן, הרב הראשי של קהילת יהודי דמשק, חיזק את רוחו והתפלל איתו את התפילות המקובלות במעמד זה. הרב סיפר כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.

לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר אל-מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה. אבו סלימאן כרך את חבל התלייה סביב צווארו של כהן, ובלא לכסות את ראשו של הנידון למוות, דחף בתנועה מהירה את השולחן מתחת לרגליו. במכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני הוצאתו להורג כתב:"נאדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתיסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשיה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי". בנוסף לאשתו השאיר אחריו שלושה ילדים.

השפעותיו

אלי כהן נחשב לאחד המרגלים הגדולים של ישראל, כהן מביא עד עצם היום הזה גאווה לאגף המודיעין ולמוסד, למרות שנתפס.

בנוסף יש הטוענים שכהן סיפק מידע ששיפר את המודיעין וההיערכות למלחמה בצה"ל בצורה משמעותית ואף תרם לכך שמדינת ישראל הייתה ערוכה ומוכנה למלחמת ששת הימים ובעיקר למערכה עם סוריה שהביאה לכיבוש רמת הגולן.

לאחר הריגתו

אלי כהן נקבר בדמשק, ונכון ל-2009, לאחר ארבעים וחמש שנה, עדיין מסרבים הסורים להתיר הבאתו לקבורה בישראל. על שמו נקראו מושב אליעד שברמת הגולן, וכן רחובות וגנים במספר יישובים בארץ.

בני משפחתו וגורמים נוספים טענו כי חשיפתו נבעה ממחדל של המוסד. הם סברו כי מפעיליו סיכנו את כהן לשווא, כאשר דרשו ממנו לשדר בכל יום ולדווח על הנעשה בפרלמנט הסורי, דברים שסבלו דיחוי. אשתו נדיה טענה כי הגיחה האחרונה שלו לסוריה הייתה מיותרת, הואיל וכהן מיצה את יכולתו המודיעינית, והסיכוי שייחשף הפך להיות גבוה מאוד. לאחיו, אפרים כהן, היו טענות על כך שהמשפחה לא קיבלה מידע אמין מגורמי המודיעין בארץ, ובזמן שהגורמים הישראליים שידרו אופטימיות ודיברו על כך שהוא יחזור, קול דמשק הודיע על תלייתו.

במאי 2007 טען מונזר מוסלי, ראש לשכתו של נשיא סוריה באותה תקופה, כי כהן נקבר ברובע אל-מזה בדמשק, אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. בנוסף, ניסה מוסלי להמעיט בחשיבות תרומתו וטען כי המידע שהעביר כהן היה מידע כללי ולא משמעותי.

לקריאה נוספת

• שמואל שגב, בודד בדמשק - חייו ומותו של אלי כהן, הוצאת כתר.
• א. בן חנן, אלי כהן - האיש שלנו בדמשק, הוצאת א.ד.מ.

קישורים חיצוניים

• אלי כהן, אתר להנצחתו
• סיפור חייו של אלי כהן, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
• עצומה למען העלאת עצמותיו של אלי כהן בידי עיריית בת-ים
• שילון, אבי (2005). בעיני המפעיל: אחרי ארבעים שנה, ג' מדבר על אלי כהן. תכלת 21, סתיו התשס"ו

ויקיפדיה