יהדות בוכרה - סקירה היסטורית

<div dir="rtl">רוב היהודים הבוכרים חיים בישראל, ארה"ב וגם במרכז אסיה(בעיקר באוזבקיסטן וקירגיזסטן). מבחינה לשונית ותרבותית , היהודים הבוכרים הכי דומים וקרובים ליהודי איראן ואפגניסטן. השם "יהודים בוכרים" מקורו בעיר בוכרה , עיר הבירה של האמירות הבוכרית, שם חיו רוב היהודים הבוכרים במאה ה-19. הבוכרים קראו לעצמם "ישראל" (Israel) או "יהודי" (Yahudi) ואילו המקומיים קראו להם Jugur. הם כונו ברוסית "Bukharskie Evrei" -יהודים בוכרים, "Tuzemnye" - מקומיים, ילידים, "Sredneaziatskie Evrei" - יהודי מרכז אסיה.

דמוגרפיה:

אין סטטיסטיקות אמינות בנוגע למספר היהודים הבוכרים. בנימין מטודלה, טייל יהודי בימי הביניים, התייחס לסמרקנד בימי הביניים, וציין שחיים שם כ-50 אלף יהודים. בשנת 1944 , חיו בבוכרה בעשרת אלפים יהודים. המספר המוערך של הבוכרים בסוף המאה ה-19 עמד על כ-16,000 נפש. ב-1910 , יותר מ-20 אלף. בסוף שנות העשרים , כ- 30 אלף יהודים בוכרים . בסוף שנות החמישים, יותר מ -40 אלף.<br> בשנות השבעים המוקדמות, כ-50 אלף. באמצע שנות השמונים, כ-75 אלף יהודים בוכרים.<br> כיום, קצב ריבוי האוכלוסייה הבוכרית קטן משמעותית, והיום לרוב המשפחות שני ילדים או שלושה.

שפה:

הבוכרים מדברים ניב יהודי של השפה הטג'יקית. לניב זה יש שוני דקדוקי ופונטי מניבים טג'יקים . כמובן שלניב זה יש מספר מילים שאולות מהשפה העברית. תחת השלטון הסובייטי ,השתמשו באלפבית הלטיני.

 לפי אחד מהמיתוסים, הבוכרים מחשיבים עצמם לצאצאים של עשרת השבטים שהוגלו בגלות אשור בין השנים 733 לפנה"ס עד 722 לפנה"ס. המקום שאליו הוגלו ,חבור, מזוהה עם בוכרה של היום. חבור מוזכרת בתנ"ך, בספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ו&nbsp;: "בשנת התשיעית להושע, לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה,ויושב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן והרי מדי". הדמיון באיות העיצורים של 2 המקומות, מוצע כהוכחה לטענה זו.

לטענת חוקרים מסוימים, יהודים התיישבו במרכז אסיה במאה השישית , אך בוודאות ידוע שבמהלך המאה השמינית והתשיעית הם חיו בערים במרכז אסיה כגון: בלח(או בקטרה, כיום באפגניסטן), חווארזם(באיזור חיווה של היום), ו- מרב (בטורקמניסטן). מקורות ערביים מהמאה העשירית, מתארים אוכלוסיות יהודיות גדולות במרכז אסיה, ומקורות מתחילת המאה ה-17 מדווחים על ריכוז יהודי גדול מאוד בבלח. בנימין מטודלה, שביקר במרכז אסיה בשנת 1170, כתב על הקהילה היהודית בסמרקנד. לפי ההיסטוריה הבוכרית, לאחר כיבוש איראן על ידי המונגולים ,בהנהגת גי'נגס חאן, יהודים רבים, מאיזור משד, נהרו לסמרקנד ולבלח ובכך גרמו לקהילות שם לגדול משמעותית.

ההתיחסות הראשונה לבוכרים מתוארכת בשנת 1240.

במאה ה-16, לאחר ההרס של סמרקנד, הבוכרים היגרו לבוכרה, שהפכה למרכז יהדות מרכז אסיה. מאוחר יותר , חלק מהאוכלוסייה היהודית בבוכרה היגרו לסין, ואיבדו קשר עם הבוכרים , אך עם זאת ידעו על היותם קשורים גנטית ליהודים הבוכרים שבבוכרה וסביבותיה.

בסוף המאה ה-16 האמירות הבוכרית נוסדה ושליטיה החלו להפיץ את האסלאם בשטח האמירות. עקב כך שלא הורשו לגור בכל חלקי העיר, היהודים גרו במחל'ה הישנה. נאסר עליהם לקנות סוסים ממוסלמים והוכרחו ללבוש בגדים שיבדילו אותם מהמוסלמים. היהודים אולצו לשם גם מס מיוחד וחנויותיהם היו נמוכות מאלו המוסלמיות.

במאה ה-18 האילסאם הפנאטי התפשט בבוכרה , והיה מסע שלם של המרת דתם של היהודים באיסלאם. כתוצאה מכך, יהודים רבים התנהגו כמוסלמים בחוץ, אך בביתם שמרו על אורח חיים יהודי. הם נקראו "צ'אלה" - כלומר לא זה ולא זה. במאה ה-19 ההמרות נמשכו ומספרם של הצ'אלה גדל. בתחילת המאה ה-20 מספרם הגיע לכמה מאות משפחות. יהודים אחרים התאסלמו באופן מוחלט והחלו להתערבב עם האוכלוסייה שסבבה אותם.

לאחר הסובייטיזציה של מרכז אסיה בשנות ה-20 , האנשים החלו להבדל באתניות שלהם ולא על פי דתם, וצ'אלה רבים החלו שוב להתנהג כיהודים לעיני כל. אחרים הגדירו את עצמם באוזבקים וטג'יקים ונשארו מוסלמים. כיום, ישנן משפחות בקרב המוסלמים הללו, שמצאו שהם צאצאים ליהודים וממלאים אחר חלק ממצוות היהודים.

הקהילה הבוכרית החלה להתדלדל עקב המרחק הרב מקהילות אחרות, ותהליך ההתאסלמות שנכפה עליהם, וכך החלה להתדרדר גם מצב האמונה והרוחניות. עד הגעתו של רבי יוסף ממן מצפת, שליח שהגיע לבוכרה על מנת לאסוף כסף לישיבות בא"י. לאחר שראה את מצבה האנוש של הקהילה, החליט להישאר בבוכרה. הוא השיג ספרי דת והחל להדריך את הקהילה בנושאי דת ואמונה. כתוצאה מפעילותו הענפה, והודות לשטף של יהודים פליטים שהגיעו ממשד האיראנית, חלה צמיחה אתנית ודתית בקרה הבוכרים.

האוכלוסייה הבוכרית המשיכה לצמוח, והוקמה המחל'ה החדשה בבוכרה. באמצע המאה ה-19 , שכונה שלישית הוקמה "אמיראבאד" ובשנת 1843 יהודים בוכרים קנו מחוז בסמרקנד שהפך לרובע בוכרי יהודי. בראש הקהילה עמד קאלונתר, שנבחר מקרב מכובדי הקהילה .